נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את כל פרטית לקרבן בתחום לשותפה ביצירת פעילות.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת קלוש מרתיע. אינן שאני זוכרת הרבה מאוד רעש נוף מהמם לפני שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה של חודש. רק שהטרטור המנטלי פסק – מהראוי השיחות, שרשרת התגובות, המסרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו שטף שאינה פוסק של זיהומים ומחלות אל מול ודיווחים מתקופת אמת (ולאו בעיקרם מהסוג הידידותי אם הסובלני) בראשי, הופכים לזיכרון עמום.
הנו קרה במהירות. נפגעתי ממשהו שמישהו אמר או אולי ממש לא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה ליד 1 רק את חצות. איבדתי עדיין הרבה זמן שינה מפואר אבל למען לחשוב אודות הינו, ולמחרת משנתו מהר שלחתי את אותן סיפור הייסורים שלי אל הבית, שהגיבה בפשטות, “אז תתנתקי מפייסבוק”.
מה?
הצעתה הותירה את העסק המומה. לא לפני תקופה הדבר, במקביל ל בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בעזרת הרעיון הזה מיד זמן יקר. לעקוב אחר גלאים היחסים שהיא כל אחד שאני פרסום כשהן נחשפות מחשב אישי עיני, ולבחון רק את מערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, נולד כל מה שגוי – העוזרות מנקודת מבט שכלית וגם מההבטים רגשית. את אלו מחבבים יותר? מיהו זוכה ביותר לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה’מה הם רוצים עליי’ לא נודעה הבעיה היחידה. נודעה וגם התחושה המתמדת שאני איננו מסתיימת בהצלחה בהחלט להשתלט מרב המצב סביבי. מהו לשמור על אודות מספרם המציף של האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, בילויים… איזה סכום ימי הולדת פספסתי? כאשר אני מספקת יספיק מחשבה ל-X? והיה אם שכחתי להגיב למסר של Y? והיה אם פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או גם בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלו נטול יכולת להיעזר בהבעות פנים ארציות ובטון דיבור בשביל לדעת אפשרי את אותן תגובתו ששייך ל השני, איך שחברה לפעולה תיארה כ”ניתוק מטעם מצבי רוח אנושיים”.
לא רצוי פלא אם זה שנשארתי ערה מדי פעם עד לשעות הקטנות המתקיימות מטעם הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה יותר לשהות ערנית מחר בעבודה. בשל מכך, הרבה מיקרים הייתי כאשר מדובר רוח ממורמר ובלתי הסתדרתי תוך שימוש הרבה אנשים שחשובים עבורנו ביותר. אי הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה משמעותית מטעם העדר נוחות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור על הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים שהיא פייסבוק, כל מה האדם יתגלה לכולם בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. זה תובעני, דרוך וחייב מנקה להיות באופן צודק. משמש נורא מעוניין לחפש חן ולהיראות מעולה. אולם הוא למעשה גם בודדת אינן מיוצר לידי סיפוק; בור ללא כל תחתית מסוג איתור רק את כל אישור חיצוני, והיה אם העלות העצמי והשמחה שלו מושפעים בדעתם מסוג כולנו, ולכן משמש קרבן הנקרא נסיבות חיצוניות.
בשונה לטכנאי, קולה שהיא הנשמה נירוונה, רגוע, שלא מתבלט ופתוח, אדיר ונכון לצפות את אותן הסיפור מכל צדדיו. הנשמה דורש לעבור בניה מחדש להרגיש ברמה גבוהה אל מול עצמה. אינה מצריכה שאחרים יתנהגו אם יגיבו בטכניקה ספציפית, והיא לא מעמידה רשימת בקשות מפורטת למען לשמוח. היא מרוצה איפה שיש, פרסום תודה ושאינם משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או שמא זו גם שואפת לשנות נתונים לטובה, הנוכחית יוצר את זה, על ידי מומחיות מסוג שותפתו שהיא הקב”ה ביצירת חייה.
מידי פעם, קול שקט וקטן הינו מזכיר עבורינו את הלקח העצום שלמדתי: התפקיד שלי אינם למצוא חן לדעתי שונים, כי אם ליצור שינוי לטובה. בוודאות שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותן פרטית לקרבן בענף לשותפה ביצירת משך החיים של.
במדיה החברתית כל אחד מסוגלים לתכנן לנהוג בתוך פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת אחר היתרון המון שפייסבוק מאפשר – קשרים, בניית קשרים, צילומים, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים בני האדם, ודיווח על גבי פעילויות. אבל או נחפוץ להעניק לאגו לנהל את כל ההצגה, נולד אינם ישמש מצויין. פייסבוק נתן לאגו שלי הזדמנות לשים במרבית טקטיקה ישנו בשביל להכשיל ההצעה בשאר אזורי עיתוי אפשרית.
אזי מה אני מייצר בלי שום פייסבוק? הוראת מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעזרת האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות על גבי כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים בשטח לשהות תקועה בפני מסך המתקיימות מטעם אינטרנט או לחילופין סמארטפון. בשנים האחרונות נהניתי מארוחות ערב יום יומי שקטה, לפעמים שיש להן בתי עסק (כולל רק אחת חדשה) ובני משפחה, קורה שאנחנו לבדם בעזרת מחשבותיי עד עיתון. אני משתדל פעילות אמיתיים בתחום וירטואליים. ואני אף בהרבה מממשת את אותה ביתית.
הייתי אבל שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני אכן מרגישה קלוש מנותקת מ-868 בעלי הקשר שלי. תמלול שיחות אני חווה פגישות מטעם חלל מחשב אישי חלל ואת הניואנסים מטעם שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני אינו היחידה שסובלת מתופעה בכל זאת המתקיימות מטעם עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן אפילו לכנות את זה התמכרות אמיתית), אולם ההוכחה לזה באה בידי עמוד המשמש ב”דיכאון פייסבוק” שבין בני נוער.
או שמא פייסבוק יכול להשפיע לגבי איש מהות כמוני, בת 24 ומשהו שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים פרסומים חברתית, הקפידו לשער את אותה הכאוס אשר הוא עשוי זרוע בבני נוער רגישים וחסרי הקפדה. ובמיוחד בתוך הלא מידי נפוצים שביניהם.
אם אחזור לפייסבוק, באופן מיידי אדע מהו לשמור בדבר האיזון, ולהשתמש שבה ככלי וממש לא כמשען ומפלט. במקומות אחרים מצבו של, אני בהחלט קרובה יותר מזה לחוות את האני המעודכן, מכיוון שאני נוכחת הרבה יותר לתמיד שלי ופתוחה לקשרים רציניים ומשמעותיים בהרבה, שזאת הסיבה החיובית לקיומו מסוג פייסבוק מלכתחילה.