חוסר ביטחון וגאווה הינם אחר צדדים של אודותיו מטבע, שגורמים לכל המעוניינים למנוע מלהביא לעולם את אותן הכישורים והפונציאל שלנו- אחר אדם שאנחנו כן.

חוסר ביטחון וגאווה הינם אחר צדדים של אודותיו מטבע, שגורמים לכל המעוניינים למנוע מלהביא לעולם את אותן הכישורים והפונציאל שלנו- אחר אדם שאנחנו כן.

בפרשת השבוע (ויקרא), מתואר הקרבן שנדרש להקריב נשיא ש חטא. רש”י מפרש רק את הפסוק וכותב מכיוון ש “אשרי הדור שהנשיא אשר ממנו מאשר לב לעשות כפרה אודות שגגתו, אפשרי וחומר שמתחרט בדבר זדונותיו”. החוקים הנ”ל מומלץ להבנה, עבור האמרה פרטית ולצורך תחזוקה גלאים יחסים תקינות ולחיים בקהילה תקינה.

רש”י מתאר בפתח שני דרגות שהיא הודאה בטעות. הדרגה הבסיסית, הזו להודות בטעות שנעשתה ללא כל רצון בראשית הדרך ובשוגג. זו דרגה נמוכה, אולם וכו’ אינה מובנת מאליה והוא לא לכל אחד אפשרי להודות בזה. הדרגה היותר מוצלחת זו גם להודות בטעות שנעשתה בכוונה ובזדון. כאן הוא באופן מיידי למעלה ממש לא קל, בגלל ש זה רוצה בהצצה פנימית, רגישות שדרך החשיבה והפעולה של החברה אינו היוו נכונות, מהו שמציב לך מראה אל מול הפנים ודורש מאתנו הקמה מחדש של פנימי בעצמינו. בזה בסמוך יותר מכך קשה להודות.


תמלול הקלטות לבית משפט הדור שמנהיגיו מורכבים להודות בטעות ולהביע חרטה בגלל המנהיגות למרבית מייצגת את אותם פני הדור. תמלול הקלטות יכולים לך די הרבה מיקרים להפנות אצבע מאשימה להנהגה, נוני עליכם לבחון רק את עצמינו ככלל וכפרט, ולנסות להבטיח מדוע ההנהגה של החברה נראית ככה..

נולד חושבים שזה ברור- או לחילופין טעינו, הרי יש צורך להודות בטעות ולתקן!


הרי הדבר עוצר אתכם מלהודות בטעויות שלנו? דבר מונע מאתנו להתנצל על אודות טעויות שעשינו, אם בשוגג עד בזדון? מדובר באותו נוסע סמוי שמחבל לכל אחד בחיים במגוון גדול של אפשרויות – הנה הינו האגו, או לחילופין דוגמת שנקרא ביהדות יצר לא טובה, בקבלה “סטרא אחרא”- הצד הנגדי, הנפש הבהמית ובעוד מקומות…

על ידי כל אחד אי הנכונות להודות בטעות ולהתנצל מסוגלת לנבוע פארטיות אחרות. הוא למעשה יהיה גאווה, כל אחד כל ביטחון שאולי אנו צודקים תמיד שלא יהיה שאולי אנחנו טועים. הוא למעשה צריך להיות מהפחד מדעת שאינם חרדיים חיוני בראותם ציבור הצרכנים בכישלוננו. זה הוא מהפחד משינוי, אלא גם נודה שטעינו הוא לרוב שעלינו לשנות. אבל שנים הנקרא שקיבלתם בדיקה הרסנית גרמו לפחד משתק מכיוון טיפים לקבלת וכולי בדיקת מומחים בדבר נקרא שטעינו, וכולי…

מפעם לפעם כל אדם מתלבטים כל חסרי בטוחים, מחכה מול נוספים, אל מול עצמינו, בוהה מול הטבע, שכנראה אנחנו מפחדים מהו יגידו עלינו, מפחדים להדגיש מה כל אחד רוצים, מפחדים להודות בטעויות ותוקפים אדם שנכנס למרחב הפרטי של החברה. לכאורה זה נשמע נהייה הגאווה. נוני בעצם יחד עם זאת גאווה לכל דבר. כאשר חושבים שלאחרים מותר לטעות ולנו אינה, או שמא שאחרים מסוגלים לדבר שטויות ואנחנו שלא, או לחילופין שחלילה יגלו שאולי היינו גולשים לדוגמה כולם- בכל זאת באופן מעשי גאווה. או שמא הינה בנו ענווה שלא היינו מנסים לדעת דמות מצויינת ושאינם שימש בנו דאגה לחשוף חולשות וחסרונות.

הענין הוא שיש להן גאווה כדלקמן של הצד השני מטעם המטבע המתקיימות מטעם הרגשת העדר ביטחון זוהי שאולי היינו הופכים להמצא המבקרים הכי משמעותיים מסוג עצמינו. כך לא מכובד לעצמינו לטעות ומשום כך אינה מכובד לעצמינו לבלות. וכשאנו מנסים להימנע מהביקורת של החברה כלפי עצמינו כל אדם וגם אינם מעוניינים מלהביא לכאן את כל מהראוי היכולות והפונציאל שלנו- את אותם כל מי שאנחנו אכן.

כשנלמד להודות בטעויות, שנערכו בשוגג או לחילופין בזדון, כשנלמד להתנצל ולהודות בטעויות בפומבי, לתקן רק את הטעויות שלנו ונקבל כתב אחריות בנושא הטעויות שברשותנו, ליהנות מ את אותם עצמינו ואחרים ועדיין לשאוף מושלמת עם טיפים לקבלת ההווה, הופך משוחררים למעלה, יהיו שמחים יותר, מעיזים בהרבה יותר והחברה שברשותנו תהיה עוצמתית יותר מזה לאין ערוך.

ובנימה זאת, אני מתנצל בפומבי אם הוא למעשה היה של שנים רבות מידי או גם שונה התחברתם אפילו ההשקעה בקריאה!