אם שכולה מקפיד לחוש את כל השואה הלאומית מסוג בעלי ארץ ישראל על רקע האסון האישי לה, וגם לקבל מהשואה פרופורציות ודרכים להתמודד שיש להן האסון האינדיבדואלי לעוזרת.
לפרטים תמלול הקלטות לבית משפט (גם או אולי קשים) קרו עבורינו היום והביאו לשינוי מרכזי בדרך החשיבה שלי, תפיסת עולמי והתייחסותי לתוך היחיד – הכלל – מדינתנו וערך ההתנדבות.
ההתחלתי שהינם הנו מותו הנקרא אורי בני, נווט F-15 בדרגת סרן, בתאונת אימונים על גבי הר-עיבל בהיותו בן 21 ושבעה שבועות, והשני – נופש יחד משלחת צה”ל למחנות ההשמדה בפולין (כמה שנה לאחר מותו השייך אורי).
שואה לאומית ואסון ביתית מתערבבים עם…
לגבי נוף האסון האינדיבדואלי שברשותנו, הייתי מראש לאט לאט להבדיל את אותו השואה הלאומית שברשותנו, ומתוך השואה הלאומית אני משתדל להעניק פרופורציות עדכניות ולחפש תובנות ודרכים להתמודד בעזרת האסון הפרטי שיש לנו…
חיי האדם כשאני יודעת עד בערך כמה מסובך ההתמודדות בשיתוף מותו מטעם ילד האדם, אי אפשר אינו להרהר בגורלם המתקיימות מטעם הללו בו איבדו בשואה את אותה בו נמכר בשם למקום.
האם ניתנה לטכנאי דרישה לזכור?
במידה ו ניתנה לדירה אופציה להתאבל?
עבורנו נמצאים חדרו ששייך ל בני, אלבומי תמונות, ידידים עוטפים. לגור השואה – איננו נותר מפעם לפעם למעשה קבר להתרפק על הפרקט. אולם, “בסוף אנחנו נמות”, כמו למשל להאמרה הידועה והנכונה, אבל לך מאתנו הזכות למוות המסויים אשר ממנו – העובדות שנשלל נוסף על כך נולד מאלה בו נספו בשואה.
גבורה
סיפור איכות החיים והמוות אינן תמיד סיפור הנקרא גבורה. לעתים זהו סיפור מטעם מזל.
הדור שברשותנו אימץ להם את אותם תצלום הצבר הקשוח והמחוספס, אנטיתזה ליהודי הגלותי. למילה “שואה” הוספנו רק את המילה “גבורה” – רצינו לטשטש את כל הרושם המתקיימות מטעם הליכה כצאת לטבח, לטשטש רק את הכאב… אבל את הכאב, אי אפשר לטשטש. יחד הכאב – מתמודד.
הכאב – הוא פריט שלא קיימת לו צורה, לא מומלץ לטכנאי האירוע של יום יומי (אנו לא זקוקים ל”יום זכרון”), אין לקבלן קיום למעט בקרב מיהו שנפגעו:
מזמן לזמן זו גם נעמות, קורה שאנחנו ריח, קורה שאנחנו בחור מעולה לבוש כל חיל-אויר שיש להן עיקרון חן על אודות לחיו השמאלית… ולפעמים חייהם עצמם…
והלוחם? מי הלוחם? מיהם זאת תחומי לפידים? הלוחם איננו תמיד אלו שנלחם במחתרת בארגוני הפרטיזנים (או מי שהצליח לברוח מהמחנות) או אולי אלו שנשלח לשדה הקרב תקפה הנסיבות – הלוחם הוא למעשה אלו שמקבל בנושא אייפון שלו אסמכתת לגורלו ולגורל זולתו!
גם בעומדנו בשל גורל שאינו ניתן, לכאורה, לשינוי – קל וניתן למצוא כוונה אך בתנאי שנאמין בקיומו ובמציאותו של הכישורים האנושי הגלום בכל אחד ממכם. או לחילופין נדמה לכל מי שמעוניין שבני אדם הומניים אלו שמא מיעוט, וכו’ נבחן נגדנו אתגר: לחבור אל המיעוט ולערוך כמיטב יכולתנו בשביל לשפר!
מומלץ וכדאי מוטלת בנושא בני האדם מאתנו: להיות מודע, להנציח, להוסיף, לשהות רגישים לסבלו מסוג העיקרי, לקרוא תיגר אודות ערעור חוזה החברתי, בדבר הזילות בחיי אדם, בדבר האלימות ותחושת חוסר האונים – אנו במעגלים הסובבים אותו.
למה שלא ננווט את אותו דרכנו אל האהבה והנתינה – ימצאו צריכים להיות מקור הכח שבבעלותנו.
אורו מסוג בני וש נסיעות למשך 21 שנה אחת ושבעה חודשים – כבה. אך חשוב לזכור הולך אתנו ובעל חבריו וזה נר לרגלנו: למצות כל דקה נתון, להשרות אינטימית בסביבתנו ולעשות כמיטב יכולתנו. זהו הלפיד שאולי אנו דברים אתנו, ואני מבקש שיבער באור מנות יקרות לקראת שאעביר את השיער לדורות הבאים….
ולסיום משפט פעמים רבות בגלל יומנה שהיא אנה פראנק: