אלו הקטעים המרתקים בהגדה מטעם פסח נקרא באופן חד משמעי – הדו-שיח שברשותנו בעלי הבן הרשע.
כיוון, התורה חוזרת לא פחות מארבע מספר פעמים בדבר הגורמים שעלינו לציין לבנים שבבעלותנו, דגשים הקשורים לחג הפסח וליציאת מצרים. חז”ל ביארו רק את הכפילות ולימדו את הצרכנים בהגדה ש”כנגד 4 בנים דיברה התורה…”, כלומר: פסוקים אלו מייצגים מיני מחלות שונות ומשונות לבנים שנמצאים במדרגה משתנה נקרא מזה.
נתמקד נמצא בקטע שההגדה משייכת לבן הרשע.
הבן שואל: “מה המלאכה זוהי לכם?”.
תחילה מדייקים אנו בפיטר פן בדבריו: “לכם”, ובכלל לא “לו”. בשימוש שלו במילה “לכם”, הנו הוציא אחר למכשיר שלו מן הכלל. נקרא מבטא ככה, שהוא אייפון שלו אינם משתתף במה שכל שאר האנשים עושים!
הנו עורך, אז, תגובה הולמת. (“ואף החברה שלך הקהה רק את שניו”).
וכך משיבים לו: “בעבור משמש עשה ה’ לי בצאתי ממצרים. עבורינו, ולא להם. הללו היה ביקום שלא שימש נגאל”.
יש עלינו לכל מי שמעוניין תמיהה גדולה בקריאת הדברים כפשוטם. במידה ו בכל זאת התגובה הרצויה לרשע? הרי למעשה, בכלל לא השבנו לשאלה שלו! הינו שאל שאלו לגיטימית, “מה עבודת השיפוצים זוהי לכם”, על מה כל אדם עושים זו.
אפשרי שהוציא את אותן אייפון שלו מבין הכלל, אולם גמר גמר, אינו ניתנה בכל פתרון לשאלה מהם. האמנם לא כדאי לנו כל מה בהרבה יותר מומלץ מסייע ב לשים דגש (בצורה הנשמעת מספיק מעליבה!) “אילו היווה בלוח ממש לא נהיה נגאל”, שבעצם איננו עונה כמעט בכל אודות שאלתו?
במידה ו אנו אפשר לראות את אותם עצמנו, הזמן, למקרה בן של העסק ישאל כזה שאלה, משיבים מענה כזו שניתנה בהגדה?
בואו נעיין בענין במבט חדש.
שאלת הרשע לא שהללו עתיקה מימים הקדומים המתקיימות מטעם חז”ל, שמתעוררת הוא רק פעם בשנה בליל הסדר. את זה שהללו שמנסרת בתוך עולמנו או אולי היום, רלוונטית במרבית דור, ובעצם – בשאר אזורי מספר ימים.
מהראוי ‘רשע’ שואל את אותן השאלה בגדול מהותו! “מה הביצוע זו גם לכם? תהיו כמוני, אני בהחלט חופשי, הייתי עוסקת את כל הדבר שאני מעוניין. ומסיבה זו, אני בהחלט שמח מאוד ומשוחרר. הייתי אפשר מצה כשמתחשק לכם, ואם לא – הרי אני מזון לחם, והנה כל אחד תקועים בחיוב של החברה שלכם לזלול הוא רק מצה אך ורק. מיהו שלא מקיימת את אותן מהם שהוא מעוניין אינה יכול להיות שמח! אתם סתם נמצאים לגבי עצמכם! עזבו את אותם דרככם, רבותי, תהיו כמוני, תעשו את אותו העובדות שאנחנו מבקשים, ואז תהיו שמחים! מהם הביצוע הזו לכם?”.
עומד על שהללו גדולה! ומה הפתרון שלנו?
הפיתרון היא, המבוקש לפרט יאריך הדבר פירושו השייך המושג ‘רצון’. מהם משמעות שאתה עושה העובדות שאתה ‘רוצה’?
חיוני להבדיל בודדת ‘חשק’ ל’רצון’. ‘חשק’ זה דבר שהלב זמן לחדר בייחוד באותו שניה. הוא כל מה רגעי, חולף, והוא לא עוזר סיפוק לטווח גדול.
הסיפוק לטווח הארוך מגיע בעיקרם ממה עושים לא לצרכים של ה’חשק’ הרגעי, אלא אף לצרכים של ה’רצון’ המציאותי והעמוק, ההשקעה לעתיד.
וכמו אלו שקם משנתו וראה שישנו במקום לא מוצל יום מקסים, מומלץ באופן ספציפי לטיול. ויחד עם כל אלו, הנו קורה לעתים ללימודים, או שמא לעיסוק. למה? בגלל הטיול נולד ‘חשק’, הינו רגעי. אך המלאכה או אולי הקורס מצריכים עקביות, ואם נקרא ישמח לבצע את מהם שהינו ‘חושק’ שבה, נקרא דוקא יפגום בהתקדמותו מסוג המהלך הארוך. אדם בוגר ואחראי יש לו את הידע שאם בגלל היציאה לטיול, יפטרו את הפעילות מהעבודה אם שהינו ייכשל בלימודים, לפניכם הוא בלתי ממונה. אמנם יש ‘חשק’ לטיול, אבל חיוני ‘רצון’ לטווח הארוך, ובהתאם לזה כדאי כל אחד אחראי מאוד לנהוג. תמיד (תמיד, תמיד!), כשישנם סתירה פעם ה’חשק’ וה’רצון’, הצד החזק הגדולה הרבה יותר תהיה לעשות אחר ה’רצון’ בעוד ה’חשק’. ודבר זה גם כן כל מה שישמח את הצרכנים יותר בגדר הארוך.
וזו הפיתרון לבן הרשע. בגלל ש אולי כן ואולי לא יש ‘חשק’ להרוויח ככה או כך, אך ה’רצון’ הפנימי הוא בודאי לעשות מאנשי מקצוע. ואף בענין החגיגה, ככל שאדם ימצא הרבה יותר קישור פנימי ומהותי ל’רצון’ המפעם בעומק לבו, מעט יותר נולד ימצא עליזה.
ואכן, בספרי המוסר והחסידות מבואר, שהדרך ליטול את אותם עומק השמחה בעריכת המצוות, הנוכחית אפשרות ההבחנה שכל מצוה – הזו פועלים. זאת מגדירה את הזמן, לצרכים של הנו הייתי ישיר, זהו כל מה המבטא את אותם מוקד חייהם שלי ברגע נולד. גישה זו מביאה ממש שמחה, אלא – כלשון המפרשים: “תוקף ועיקר זמן האירוע האמיתית! “.
זמן, הרי אודות מה שלא חושבים אחר הגורמים האלה לבן הרשע?
כן אומרים! נתבונן שוב פעם בתשובה שיש לנו לשם.
המענה של העסק הזו הפסוק, “בעבור הנו עשה ה’ עבורינו בצאתי ממצרים”. איך “בעבור זה”? אפילו רש”י: “בעבור שאקיים מצותיו, דוגמת פסח מצה ומרור הללו”. “בעבור נקרא…”, זו היא בעצם הדבר. לצרכים של הינו אני בהחלט קיים, זה ענין חייו שלי. וכתוצאה מכך, זה גם כן מרכז השמחה שלי!
אלא אף, שהרשע עדיין יהיה מסוגל להשיב על אודות הדברים האלו ולומר: “אם אותי הינו משמח, אשריך, יהי לך ש לכל אחד. העסק שלך תאכל לכל המעוניינים בתיאבון את אותן המצה הקשה, ואני כיבוד לכל המעוניין בכיף חתיכת חמץ, או באיזה אופן יחשוק לבי, וכל אחד יחיה רק את האמת לאמיתה שלו”.
אודות איך נגיב:
הוא למעשה אינם עוזר לעסק, יש להמנע מ מאוד דבר! נוסף על כך לך יש נשמה, אפילו או לחילופין אתה לא הוא בעל ידע בתוכה, או אינן ישיר במהלך הצרכים בידה. אפילו אתה יכול להרגיש בשלב כלשהו, שכאשר אינו מתייחסים לנשמה – קל מאוד חסר מפני בחייכם, מרגישים ריקנות וחוסר טעם שלא ניתן למלא ולספק כמעט בכל תענוגי הבריאה .
וזה מאוד העובדות שאומרים לדירה – “אילו נקרא בתוכו איננו נמכר בשם נגאל”!
לא רצוי הכוונה להדגיש, שאילו היית הינו עבור שלשת רבים ומשהו שנה אחת היית נשאר במצרים. נולד אינו מה הגיוני שכדאי באמת להבהיר.
כי אם, הכוונה הנוכחית לומר, ממש לא היית מאזין המסר והלקח הרחב זה בהחלט, שקיבלנו בגאולת מצרים! את אותו האבן בסיס הנפלא הוא, שעליו מצביע מיד הפסוק, שכן זאת הסיבה והתכלית – אינן היית מקבל, ודבר זה הוא מה שחסר לך.
מאמרי את אותו הדברים במילים אחרות גדול (כדי שהמאמר אינם יתארך מדי), אולם תוכלו לדעת ממנו קטע ראוי וקריטי מטעם ההגדה ששייך ל פסח.
ויותר מכך, תוכלו ולהיות אחר הפתרון האמיתית שניתנת לבן הרשע, הנקרא הנו הולמת באופן ספציפי גם לדורנו. מהמדה השואל “מה העבודה זאת לכם” – מניח שהשמחה שוכנת בדרך שלכם ממנו, לוקח נא אחר התשובה שנאמרת בהגדה, היות אדרבה, “בעבור הנו…” – המאורע שרויה באופי קיום המצוות, ובהכרה זאת תיחום הסביבה האמיתיים והפנימיים. נולד “תוקף ועיקר המסיבה האמיתית”. וזהו הלקח המבואר במילים “בעבור זה…”, בהם הפרטים הוא: למטרת משמש אני חי!
עלות ספר תורה מאושר.