מהם שימש ניווכח האתר בטבע נטולי תורה?
העובדות הינו נראה אמא אדמה אילולא ניתנה התורה? הצטרפו אלינו, למסע אל היישוב ניו-יורק, ברחבי העולם דמיוני, שמעולם שלא נהנה למעמד הר סיני.
בני האדם חוצים ברכב את אותו גשר ברוקלין, מאטים באופי פרנקלין רוזוולט, וחונים בחניון מסיבי מסוג בטון ופלדה. אתם עומדים ביישוב אמסטרדם התחתית של מנהטן וזוקפים רק את הצוואר בכדי להקדיש תשומת לב בראשיהם הבוהקים המתקיימות מטעם גורדי השחקים. אנחנו איננו מופתעים ליצור, שהטכנולוגיה זינקה לאחר מכן ברחבי העולם נטול אומנות מיוחדת, מכיוון שידוע לעסק, שהעולם הפגאני הצטיין בהישגיו הטכנולוגיים.
אתם ממשיכים ומסתובבים קצת בראש לינקולן. שומעים נעמות מעולה שעולה ובוקעת מאולם הקונצרטים, חולפים בעניין פני התיאטרון בה מעלים בשנים האחרונות דרמה בת זמננו, ורואים בני האדם לבושים יפה, העומדים בעמידה בתור כדי לקנות כרטיסים לבלט. האמנות לא זקוקה לתורה למען לשגשג.
משם אנו ממשיכים לוול-סטריט. אנו מציצים לתוך הבורסה לניירות תמחור. החברות והמסחר פורחים. נוסף על כך קיים לא קיימת פער.
חינוך להמונים
האמצעי של החברה פונה קיים לשכונות המגורים הדחוסות בבנייני דירות מוצלחים. קיים אנו חושבים לראשונה שמשהו נעדר. אין בתי עיתון.
דבר קרה על כל מוסדות החינוך, לבית הספר היסודי, לתיכון, לקולג’…? בשכונה העילית, חושבים לכל אחד, קיימת אקדמיה פעילה אחת לעשירים ולברי המזל, אך השכלה להמונים? הכללים של החברה שלנו מנסה להשיג חיוך. “כמה מגוחך!”
“חינוך לכל”, היה נושא בלתי גדול ברחבי העולם הפגאני, במדינה נהיגה יודעי הקרוא וכתוב עמד בעניין עשירית האחוז (כמו וגם בחברה האלילית בימינו). בעצם רומי העתיקה, שהייתה זקוקה למעמד נטפח מלומד, בשביל לשלוט על גבי האימפריה הרחבה, התגאתה בשיעור הנקרא 10-15% יודעי קרוא וכתוב. אך ורק שיוון ורומא לא האמינו שנחוץ שימוש בהשכלה להמונים, אבל צריכים להיות ראו בהשכלה סיכון פוטנציאלי היכול לערער רק את יציבותה שנותר לנו.
התורה הכריחה את אותם רעיון החינוך לכל אחד. היא מצווה, בעיקר בעניין אבא או אימא, לחנך את אותם ילדיהם [דברים ו, ז]. למעשה, ספר חוקים כולל ומחייב למשל התורה, נחוץ שתהיה בו מטבעו ללימוד. או גם יהודי אינה הוא בעל ידע מהם דורשות מהמחיר הריאלי המצוות, מהו זה עשוי לגדל אותן? באופן זה, חינוך ציבורי נקרא תעריף שנבע מתוקף התורה, בזמן ההיסטוריה היהודית. מחיר שגרם לנזיר בן ימי הביניים, פטר אבלהרד לכתוב: “יהודי, עני ככל שיהיה, באופן מעשי או לחילופין תהיינה למקום עשרה בנים, יכיר לכם את אותם האותיות.. ולא רק לבניו, כי אם לבנותיו.”
קדושת החיים
כל אדם ממשיכים בסיור בעיר ניו-יורק, כשלפתע אנחנו ערים לכך, לא שמענו למעשה צפירת אמבולנס אחת בלבד. כאשר מסתקרנים – “איפה בתי החולים”? כל אחד נתקלים במבט חלול ותוהה. “אתה בטח מיומן בשביל מה אנשים מתכוונים?!”, בני האדם מתעקשים, “המקום שבה מטפלים בחולים ומצילים חיוניים.”
הבזק ששייך ל רגישות מרצד אם תבקשו את דעתי המדריך שלנו: “אהה… בהחלט. מוטל עלינו לנו שטח שנותן תפעול רפואי… לאלה היכולים להרשות לעצמם, שהן אינן.”
“ומה בעלי האחרים?” אנו מתעניינים בפחד. “אתם אינן עלולים להבטיח למקום למות נפרד ככה”.
“למה לא?” נודעה הפיתרון, לקונית ואדישה.
אפילו ביזנס לצורך התורה, שלא ייחסה מחיר חשוב לחיי האדם. והתוצאה זו גם, שבעיני הממשלה או שמא החברה, ממחיר השוק הצעה להפסיד כלים על מנת לרפא או לשמור על חיי האדם (ובוודאי שלייחד ולצייד לזה אמבולנס), נחשבה כיוזמה מטופשת. זכות חייהם, שנחשבת בימינו כ”מובנת מאליה” ברחבי אירופה המערבי, אינה הייתה בכל מובנת לאנושות העולמית, בתקופת טרום בסיס הר סיני או לחילופין לאחריו, להוציא המקומות אל עורך הדין חלחלה תופעת הלוואי של התורה.
חוץ לזאת, רצח תינוקות שלא נחוצים (כמו במחיר או אולי אלו שסבלו באופן מעשי מליקויים מינוריים) התבצע במדינות שונות בעולם כולו, ונתמך תוך כדי מתכוננים “נאורים” לדוגמה אריסטו. הריגה אליהם בידור הייתה העיצוב של האירועים הנפוצה ביותר ברומא העתיקה, במדינה 5,000 אף אחד היוו נדחקים לקולוסאום, על מנת שמצויים בפושעים שנגזר דינם (על פשעים קשים לדוגמה עיסוק בנצרות), עבדים ושבויי מאבק, המושלכים כמזון לאריות, או לחילופין גלדיאטורים הנלחמים עד מוות. בין אחר מופעי רצח מרהיבים מסוג זה, או לחילופין הקהל התחיל להשתעמם מחוסר מלעבוד, יתאפשר לכם היווה להתבדר מהוצאות שגרתיות להורג בשריפה, בעריפת ראשים או שמא בפשיטת עור מאנשים פעילות.
בתוך עולם בתוכה הריגה אליו נוחותה של או שמא ספורט נתפסה הנורמה הכללית, הכניסה התורה את כל דבר קדושת חיי האדם. “לא תרצח”, המצווה השישית מי שרוצה עשרת הדברות שניתנו בהר סיני, איננו הינה הדרכת מוסרית פרקטית פשוטה, לפניכם אך ורק להגן בנושא יציבות חברת טובי ניקיון ואחזקה. התורה טוענת, שכל כל אחד – יחד עם תינוקות, עבדים ופושעים – קדושים, כי שהם כבר נבראו בצלם א-לוהים. כפי שנהוג שקובעת התורה שבעל עכשיו – “כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה לתכנן אותו הכתוב כאילו צריך תבל מלא”. לכל מלבד עלינו מחירה של – וכתוצאה מכך גם כן לחייו עד לחייה – הינו בניית מטעם התורה.
בין השנים 1981 הכרתי בהודו צמד, שבנם בן ה-22 נפצע בתאונת כבישים, כשרכב בדבר אופנועו ביישוב העיר כלכותא. הצעיר שכב ברחוב הומה החשוב והצפוף לאורך שבע ימים, ודימם או שמא מוות. את זה תחום עסק שלתוכה אינו חדרה התורה.
משפט צדק
הסיור שברשותנו במנהטן ללא אומנות, מוליך אתכם למבנה שובב אולם בעל שם טוב. מדברים לכל מי שמעוניין שזהו חלל החוק העירונית כולה. “איך יהיה יכול מרחב משפט קטן כזה לקרני השמש החמות מיליוני בני אדם?” כל אדם מתעניינים, מבולבלים.
“מיליוני בני אדם?” נתפסה הפיתרון הנדהמת. “רק למס’ מאות לקוחות – לעילית – יש עלינו אופציה להציג תביעה משפטית”.
כשהתורה קבעה את אותו העיקרון המתקיימות מטעם “כולם שווים מול החוק”, בטח שאר הטבע התגלגל מצחוק. “לא תעשו עוול במשפט, ממש לא תישא פני דל ושאינם תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך” [דברים יט, טו], היווה ייחשב כראש עקום, אלמלא א-לוהים ציווה זה. לפי התורה, למעשה מלך לא החלפת החוקים, ואף עמל אינם מתחתיו. בתי החוקים היהודיים דנים – כיום ומתמיד דנו – בתביעות שהוגשו בדרך של חיים שנגרם לדירה עוול, נשים ונכריים. נבדל לזה, האתונאים אשר ישנים שישנים – אילו שמכונים “ערש הדמוקרטיה” – העניקו זכויות חוקיות מלאות, אך למספר מאות רבות של גברים עם קרקעות, כשהם מותירים את אותו שאר מאות רבות של אלפים רבים התושבים (כולל בחורות, איכרים ועבדים) ללא כל גב משפטי.
6 ימי חיי אדם
במסדרון חלל החוקים כל אדם מבחינים במשהו לא אפשרי בדבר הקיר. גיבוב בן 12 שורות מסוג מדברים. “זהו לוח השנה”, מדבר המדריך. “הוא מציין את אותן הימים, החודשים והשנים.”
“ומה בקשר לחלוקה לשבועות?” אנו מתעניינים.
“מה זה שבועות?” ההנחיות מקפיד לחפש בחוסר הבנה.
חלוקת הסביבה ליחידות במחיר 7 זמן ניכר, המופרדות בכל זאת מזו דרך שבת – יום שלם מנוחה, הוא חידוש שהיא התורה. מחיר ספר תורה התואם את אותה המחזוריות הטבעית במידה איכותי. בניגוד מקיף לצרכי גשמיות, השבת מכוונת לצורך הרוחני, המוקדש להתחברות מחודשת ולחידוש הבריאה . אפילו דיירי הבריאה המערבי, שעבורם “סופי השבוע” ממש לא רענון רוחני אפילו נופש קניות בקניון, חשוב להבדיל תודה לתורה, בדבר מתנת חיי האדם הפנוי, האחד מתוך שבעה.
כשחייתי בהודו, עסק חדש בה ממחיר השוק זמן קבוע לקודמו (להוציא סגירת בתי הצבע ומשרדי הממשלה בתקופתו של מכריע ביותר, כמו למשל שהונהג באמצעות השלטון הקולוניאלי הבריטי), ראיתי הדבר לקוחות רבים נשחקים בחד גוניות שהיא שנים בת 365 ימי מלעבוד שלא פוסקים. ובזמן הזה, בדירה החוקים הקטן, התבוננתי סביבי והבחנתי באותן הבעות שחוקות.
המשכנו בדרכינו לעבר השדרה העיקרית והרחוב ה-46, אך בשביל ליצור, שציון השביל הנפוץ מטעם מטה האו”ם, לא כדאי. מזועזעים שאלנו: “אין איזשהו חברת בינלאומי שמטרתו, כמעט לכל הפחות אם וכאשר עקרוני, ליישב את אותן ההדורים 1 אזורים בדרכי השלום, בלי שום להזדקק למלחמה?”
המדריך שיש לנו נבוך. “מה הדבר בזה? מלחמה זוהי מאמץ אצילי מטעם אדם. המלחמה יולדת גיבורים – לוחמים אדירים המביסים בגבורה את אותה האויב. ובאיזו דרך מיוחד יכולה ארץ ולשכלל רק את גבולותיה ולהגדיל רק את כוחה בלי שום מבצעי מאבק מהוללים?”
נואשים מלהגיע עמו לעמק השווה, התחלנו לבדוק את אותה הקיר המעוקל והמעוטר, מחזונו האפוקליפטי השייך הנביא העברי ישעיהו: “וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, איננו ישא גוי לתוך גוי חרב ולא ילמדו עדיין מלחמה”.
חיפושינו לשווא. אין קיר שלא קיימת עיטור, ובנוסף גם אסור אידיאל השייך פיוס בעולם זה, שמעולם אינה נהנה רק את התורה.
אתם מצפינים, חולפים אודות פני פריז העילית המסוגננת, אל תוך פרוור כניסה אמצעים, וכאן רחב השוני המשמעותי בעיקר. הרחובות מוצפים במוכי גורל – עיוורים, נכים, ילדים צעירים מורעבים… הם ככל הנראה מושיטים את אותה ידיהם ומתחננים לעזרה. הנו מזכיר לכל המעוניין את ארצות הודו. “למה האנשים האלו ברחוב?” ביררנו. “איפה בתי היתומים? פעולת הרווחה הקהילתיים? מכוני לחרשים ולעיוורים? בתי התמחוי? בעל משמעות השיקום למוגבלים?”
“על מה אנו מדברים?” מגיעה פתרון כועסת. “אין כל מה כה בפתח, ולמה שיהיה? אנו בפיטר פן אינה עשינו לו שום דבר. זה שלא אשמתנו שאנו רעבים ומוגבלים. לא כדאי לכם כמעט כל האחריות של לתת סיוע לו.”
בתוך יקום בתוכה מספר בעל מימדים של כלים אסרו רצח, גנבה והתנהגויות אנטי חברתיות רבות, טריק התורה למערכה, תוך שימוש מושגים דנדשים לחלוטין: האחריות להקדים ולעשות מעולה – “ואהבת לרעך כמוך” [ויקרא יט, יח], ו”לא תותקן בדלת בנושא דם רעך” [ויקרא יט, טז]. מושגים אלה מטילים בנושא האנושות האחריות של חברתית, משהו שחברות נטולות מלאכה מעולם אינה חלמו על הפרקט.
התורה, לרכבת התחתית קרא תומס הכסלי “המגנה כרטא ששייך ל העניים והמדוכאים”, החדירה מקום זו עם יחד עם מאנשי מקצוע מסובכות מגוונות, שמטרתן לספק: סיוע לדל, לאלמנה, ליתום ולגר הנכרי. התורה מחייבת את אותו אנשים, ליטול האחריות של אודות רווחתם מטעם כל אדם מחוץ למשפחתם, ומעבר במקביל ל מגוריהם, אינו מפני שהתהליך מקצועי למדינה, כי אם כיוון שא-לוהים, א-לוהי הצדק והצדקה, מעוניין חסד ורחמים כמעט מכל בניו ולכל בניו. הכוכב דבר זה, מעולם אינו שמע בנושא פריט אחרת מעט יותר.
מהפכת התורה
המסע שיש לנו לעיר ניו-יורק, אינו מספיק בשביל לחשוף את המהפכה האדירה שנגרמה דרך מעמד הר סיני. ללא מלאכה ממש כדור הארץ, אלא אף חיינו, שימשו אנשים רבים בהחלט.
מסוג זה חיינו במדינות שונות בעולם בו התורה שלא ניתנה מעולם, אינם היינו מבחינים שיש את עצמנו. כמו שהמחבר הקתולי תומס קהיל, חיבר בספרו מתנות בני העם היהודי (The Gifts of the Jews):
“ללא היהודים, היינו מבחינים שיש אחר האתר בטבע מבעד לעיניים כהנה וכהנה, היינו שומעים באוזניים שונות ומשונות, ובנוסף גם מרגישים ברגשות נעבר לכך. ולא רק מקור החישה של החברה שלנו, המחשב האישי שדרכו כל אחד עוברת את אותו הטבע, נעשה שונה: היינו מבקשים בשכל את כל, מפרשים אחר ניסיוננו מיוחד, מגיעים למסקנות שונות מהדברים שהיו קורים לכם, והיינו מחליטים מסלול את אותן לחיינו.”
חשוב לזכור, שמקורם השייך מדי החידושים שקהיל זוקף לזכות בני העם היהודי (שהוא מכנה “המצאות התרבות המערבית”), אינה נעוץ ביהודים עצמם, אך בהתגלות הא-ל בתוך בני העם היהיודי. בעוד שאברהם אבינו נעשה אכן עם המצאה אטרקטיבית וזה שגילה את אותן המונותיאיזם, לא מומלץ אף אחד לא עד כוח בעולם, שהיה יוכל לרענן רק את הבריאה באופן רדיקלית בכל. המנוף שרומם אחר העולם חשוב להיות באופן קיים מחוצה לנכס. תמורה דרסטית מידי, נודעה מסוגלת להיגמר רק תוך כדי מהפכה א-לוהית.
מהם נתפסה התמורה המוקדמת שהפכה את אותה החשיבה והשאיפה האנושית? קהיל מציין, שכל התרבויות העתיקות ראו את אותם חייהם כמחזורי. מרב שמחה או אולי אף אחד לא אינו היו ספציפיים. משמש כותב:
“היהודים היו העם ההתחלתי ששבר מאגר משמש, למצוא בידי של השנה האחרונה לתכנן ולחוות, בידי חדשה מקבלן להבחין ולהרגיש רק את האתר בטבע כאשר מדובר ענקית בכל, שרצוי להבהיר במידת דבר של צדק, שהרעיון שאליהם הוא למעשה הקטע העיקרי שאי פעם נמכר בשם לבני האדם. אך, תפישת האתר בטבע שיש ברשותם הפכה להיווצר חלק כל כך אינטגרלי מאתנו, שבנקודה את זה זו נתפסה עלולה באותה כמותם של להיכתב כקוד גנטי בעזרת התאים של העסק.”
חייהם זה חוט השתי, אודותיו אורגים כל אדם את אותן רגש של הפרקטיקה שלהם. מחיר ספר תורה נתפש כמחזורי, הפקטיקה מאופיינת באמונה בטבע החזוי והבלתי שונה, בפיחות הרגע האינטרנטי, ובחוסר הצד החזק שבמאמץ האנושי.
למעגלים אין מטלה, צריכים להיות ממשיכים לחוג סביב וסביב. אלילי הפנתיאון הקדמוני, למשל אלילי הודו כעת, אינם מציגים מדי עבודה. פעולותיהם הנישות ענפי ספורט שמימי, לילה בטרמינולוגיה ההינדית, שמשמעותה “משחק”. בתפישת תחום כזו, השאיפה האנושית היחידה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים החשבון הנוכחית שחרור – להימלט איכשהו ממעגל הלידה והמוות.
התורה הציגה א-ל מי שיש ברשותו מטרה, בעזרת תוכנית להיסטוריה האנושית. או מין האנושי יציית למצוות – לתוכנית הא-לוהית – אז יתקיים יקום מסוג אחרית הימים. העתיד יהיה שונה – וטוב יותר – נותן אפשרות העבר. בתפישה הנל אומרת התורה מסלול קווי, ובזאת הנקרא יוצר את זה, הזו משליכה רק את האנושות לתוך תבל של בחירות מוסר משמעותיות. תחום, בו בני האדם יכולים לבצע את אותם מטרות השאיפה שבבעלותם בעצמם, יקום, בתוכה העושים שימוש אינה הכרחיים אך משום שהצליחו להרוויח עוצמה רב, אלא גם משום שבוצעה תכנונים משמעויות.
בחירות פנים כדוגמת אלו, משפיעות על אודות ילדים ויוצרות היסטוריה. איננו היסטוריה שעוסקת אך ורק בתיעוד מלחמות שהתנהלו והסתיימו בניצחון, אך כדלקמן העדה לקרבות מוסריים, שהעניקו לחיים פירוש ומטרה. אברהם מציית לא-לוהים, בעצם בנות את החיים של בנו האהוב, יעקב נאבק יחד עם המלאך שלילית, איתן יקבל נושא כורחו את ההנהגה הרוחנית במעמד הסנה הבוער – זה מהווים פעילויות חשובים, שהתורה בוחרת להוסיף. בכך, זו גם ממלאת את חיינו, בתבנית ממחיר השוק הדורות הבאים, במשמעות ובאפשרות.
המהפכה בסיני
חג השבועות המתקרב, מנציח אחר המסיבה מטלטל הבריאה , מסוג ההתגלות הא-לוהית בהר סיני. הוא למעשה הזמן בו מאריך את כל התחייבותנו ללימוד התורה וליישומה.
ביממה הוא, לפני יותר מזה מ- 3300 שנה, פרץ הא-ל האינסופי, מבעד לגבולות סופיותו מסוג מי, ובנוכחותו מסוג יחד עם מקיף מסר את מצוותיו.
תיאור הרקע שהיא תומס קהיל, חושבים שזה לירי:
“לכן, לא רצוי הנו אי נעימות שהמהפכות הגדולות ששייך ל במעבדה הא-לוהים ושל מצוותיו התרחשו במדבר הררי, רחוק ככל האפשר מהציוויליזציה ומכל הכלול אותה. בסקטור ישתנה, ככל שהעולם שלנו עלול לסייע, מהשפע החזוי מתחילה ומנוחיות הנילוס והפרת. או לחילופין א-לוהים – הא-לוהים העדכני, והא-לוהים היחיד – נעשה מדבר יחד עם אנו, ואם כל אדם שימשו רשאים לקבל את החפץ, זה נהיה יוכל לצלוח אבל באתר אין להם ביקוש מכל פיסות התייחסות תרבותית, שבו אפילו הבריאה … ניווכח כלא קיים. רק פעם סלעים ואבק אינה אנושיים, מסוגל נהיה כמות הינו ששייך ל בני אנוש להעצים לאנושיים בשיטת של השנה האחרונה.”
ההתגלות בהר סיני הינה החגיגה העיקרי והחשוב ביותר בהיסטוריה האנושית. וכשאני מאמיר בדעתי כל מה שיש מסוגלים להיראות הסביבה שלנו מבלעדיו, אני מחוייבת רק להתחלחל.