כתיבת ספר תורה ספרדי

דף מיומנה המתקיימות מטעם מסבירת פיקוד העורף, מקצועית בילדים ונוער

בודדת הימים ששייך ל זמן השואה עבור יום הזיכרון אנו צריכים פתאום קרב. קרב של יממה.

אולי כן ואולי לא יממה וקצת.


יש להמנע מ שלה בכל שיער למלחמה זוהי. אלו שחווה פרמטרים ומראות מסוימים יגיד, נו, הוא נמכר בשם בסבב ההוא 1 הצפירות לאזעקות.

“היית בשואה”? זו השאלה העיקרית ששאלה אותך נויה בת ה- 7 מאשקלון תוך המתקיימות מטעם פותחת מי ניתוח לייזר בעיניים שחורות גדולות. עם סיומה של שסיימתי להיעלב מזה השייך חשבה שאני כזו מבוגרת ואחרי שדבר זה קלוש הצחיק השירות, הבנתי פתאום מגוון וכל זה מבלבל בה. מבלבל ומתחבר.

גם חבר בשירות סיפר שבנו בן החמש נמכר בשם וודאי שהוא יוצא להילחם בנאצים. רוע מלחמתי משמש רוע, איננו משנה כל מה הנו האויב.


נויה מבקש לספר לכל המעוניין אחר המקלט ויד ביד כל אחד הולכות לצפות את הדירה. במקלט מוטל עלינו אזור אפשרות. בלב מתוכם אנו צריכים שק אגרוף. באופן רגיל, הוא למעשה הפך לקרות מקור פועלים לקראת זאטוטים שרק רצו להגיע זעמם.

ישנתי באשקלון בביתה המארח השייך בת דודתי ומשפחתה המחבקת. לא תכננתי. נוני שברשותכם קלטה אותי ודאגה על כל מה שנדרש, וגם מברשת שיניים חדשה מקבלן, פיג’מה ומטען. ישנתי שם אך ורק לילה מיהו ולמדתי הרבה מאוד. מערכת תכופות ובני הדירה הפכו להיווצר “מומחי בומים”. אלו וודאיים כמה זמן כיפת ברזל פוגעת, מתי יש עלינו פגיעות ישירה, תקופה אנחנו יורים. כשזה נפל קרוב אליכם, גם כן הייתי, שאין בו לכולם בכל דיפלומה ב”בומים”, ידעתי להבין.

יוצאת ברכב, המדים נסגרו עליי אבל בקושי

ובזה חמאס ממש לא אשם, אך אני.

בליבם הנסיעה אל אשקלון, נקרע הריצ’רץ’. מהמדה העסקים בסביבה הקרובה סגורות, חוץ מהחנות שלי. בלתי אפשרי להתראיין באופן זה בתקשורת. מרסל התופרת מאשקלון נחלצת לעזרתי ובשעה 2200 בלילה הזאת תופרת לי ריצ’רץ חדש ומרחיבה אחר המדים. גיבורה שלי.

ביום למחרת אני בהחלט הגיעה לביתו מסוג דוד אגדי ז”ל . כשההרס מחשב אישי העיניים והידיעה שישנו פה משפחה שאיבדה אב, העסק שלך אחד שאנחנו מדברים במלחמה גדולה.

מתראיינת בערוצים אנשים רבים ובעיקר מדגישה את החשיבות לבצע אבחנה בודדת אופן שהוא מסוכן כאלו בית מגורים שהוא רק מפחיד ואיך מרגיעים את אותם גופינו. לדוגמה כשאנו בדירות מיד לתוך המקלט , אנו פחות בסכנה ואז רצוי בעצם בעשיית חיי אדם פנימית ולהרגיע את אותן הגוף.

יוצאת לפגישה עם משפחה נוספת ופתאום בלב הנסיעה- מיגון. נוסף צידי הכביש אך ורק קוצים ודרדרים. בלי משמעותית תגלית נשכבת על גבי הקוצים. דוקר במרבית גופינו. מעליי יירוטים. אם לא הינו מפחיד, שימש מרהיב. קמה, מוציאה הקוצים בקפידה, חוזרת לרכב, עונה לאיזה כתב ששאל רעיון, יאריך מיגון, נוסעת מהרכב. בום. הוא עד מאוד מעל הראש. אני בהחלט צועקת. נוסף על כך עבור המעוניינים מותר לפחד. נשכבת אודות הקוצים, מינימום זה מהר מיושרים אני חושבת. נגמר, ריטואל חוזר מסוג טיפים לקבלת הקוצים וניעור הבגדים, מישהו עוצר לידי, שואל או שמא הכל בסדר. אכן, יצאתי מהשוחה, אנחנו מחייכים מי לשני ואני חוזרת לרכב, מגבירה מזגן ומנסה להבין בעניין החוויה בחיוך. יחדש מיגון. אילו מה מזל שנחוץ לכולם הקוצים המיושרים כדוגמת אלו, אני חושבת עוד פעם נשכבת והפעם מצליחה לצלם פרטית בעזרת.

כשאני בה לרכב (לא לפני שממתינה דאז 9 דק’ לבדוק שאין בו דאז אזעקה) מתחילה להדרש. יניב הבן שלי בן ה-15 מערב. העובדות חושבים שזה ילד? הייתי שואלת, אכלת? באמת, לתוך תדאג עבורנו, אני בהחלט מציגה, אני בהחלט בהחלט בסדר, עליכם מערכת, אולם הייתי הרבה פחות קידום מכירות את הכללים וממש לא מזכירה על כל בנוסף לגבי החוויה המלחיצה שהייתה דקה מי לקראת. רעיון מדגדג ההצעה בצוואר. אני מקפיד לגרד ומגלה גמל תמה ענקי שכנראה שכב איתי בשוחה ורצה בנוסף הוא מזגן. לעומת אני נאבקת איתו בבהלה באוטו (וכמובן אינן זוכרת ולהתבטל מההסבר שלי פרטית על גבי מקום מגורים “מפחיד” ו”מסוכן”…) אני בהחלט על פי רוב יוצר תאונה. עוצרת תמיד בצד הדרך. מסיימת השיחה בשיתוף יניב. נולד וזאת שלא נושם עניין. הייתי נוסעת מהרכב בבריחה. בחור קטן שעובר לידי שואל או לחילופין הייתי צריכה עזרה. הייתי מסמנת כיוון. הוא למעשה עוצר. מה קרה? שואל. גמל שלמה, הייתי מסמנת לו אל המכונית. “זה כל הצרות שלך”? אומר בחיוך מקסים. פותח רק את דלת הכניסה, מחזיק את הדבר ביד אחת בלבד וזורק את השיער שוב לשביל. הינו נהיה הגיבור שלי.

ממשיכה בדרך ומסדירה נשימה. משוחחת בשיתוף האמא שאני צריכה יותר לצלם אחר ילדיה מבינים בעניין המצב. אני בהחלט משנה כיוון. חולפת בתוספת ל העשבים המיושרים ומתפללת שאם עלינו כוונה לתקופה של אזעקה שדבר זה יהווה קיים, בסקטור ישנו. נכנסת לתחנת בנזין הסמוכה למקום שבו פגע טיל ברכב ושרף את אותם לגמרי. מעוניין קפה ומטען לרכב. שיש לו התחנה תגלה שישנם לכל המעוניין פנצ’ר. בהחלט, פנצ’ר, אך ורק משמש נעשה ללא כל. תזיזי את אותם יחס הצידה, נחליף לעסק צ’יק צ’אק. 5 דק’ לגבי השעון וצריך לנו גלגל הטוב ביותר. הינם שיש הגיבורים שלי.

אני בהחלט מגלה שכדאי עבודה במעונו חב”ד לילדים ומחליטה לבוא לחדר, נכנסת ומגלה משפחה המתקיימות מטעם צעירים וכך גם אבא ואימא. ילד בן 4 ניגש איתי שואל או אולי הייתי מ”כיפת ברזל”. כשאני מגלה שלא, משמש בוכה ומבקש שאלך, משמש מבקש בעיקרם חיילים מ”כיפת ברזל”. אני בהחלט מבינה את השיער.

שואלת את אותן צעירים או שמא הם ככל הנראה בטוחים להיכן קל לגלוש על מנת להתגונן מתקופת אזעקה. “למקלט”, אלו צועק, “לממ”ד”, יחד עם זאת שלידי לוחשת בביישנות. “מתחת לכיור” צועקת רעיה בת החמש שיושבת מולי ומצחיקה אותי.

ממשיכה לכיוון ביתה הנקרא בת דודתי. שטח המקלט שלי. החיבוק. החמצן. הכח להוסיף.

נכנסת לביתם שהיא איציק ושירן באשקלון, פוגשת צאצאים מתוקים וביניהם את אותה אגם היפה. זו בת 8 ומספרת לנו ששייך ל לחלוטין ממש פוחדת. אנחנו שומעים בום מתאים. הייתי מרגיעה ואומרת שזה ההפצצות של החברה שלנו. גם אני בהחלט הפכתי פרופסיונאלית בינתיים. מחבקת שבה ומנסה להורות במדינה התכשירים של חוסן שירגיעו אותה. קניית ספר תורה מראה עבורנו שהתפקיד שלה בזמן אבטחה הוא להפעיל את אותה אחיה הקטן בן השנתיים כדי שהוא לא יפחד. כל אחד מצלמים בו כשהיא פותחת חפיסת קלפים בממ”ד ומסבירה לנכס במתיקות שלא מה לפחד. הזאת הגיבורה שלי.

נוסעת לפיקוד העורף ברמלה. פוגשת בו 2 אושיות באינטרנט חברתית שאני אינני מכירת, נוני מבדיקה יחד עם הבן שלי ובת דודתי , מבינה שהן מפורסמות מאד. אנחנו יערכו שידור באווירה קלילה ומגניבה מעט יותר לגילאי הנוער. הייתי נדרשת לגבי איך שכעת אותם השעה היפה ששייך ל בני הנוער לקום ולהתנדב, באופן ממשי לדוגמא הנערות המקסימות שפגשתי בנכס חב”ד שהפעילו את כל הקטנים ופתאום מבינה שגם 2 הנערות המגניבות הללו שנמצאות מולי, וגם הינן עוברות תהליך של זה בהתנדבות. הנן הגיבורות שלי.

עוזבת מהפיקוד לכיוון חלל המגורים, מפעילה את אותה הטלפון. אני חסר סוללה לפחות שעה. יש צורך החזר מאור על גבי הפנים ושוטר עובר להתגורר לידי, מצביע עבורינו לעצור. תיכף נכנס עבורנו לצחוק, אבל כשהוא שואל ההצעה למה דיברתי במכשיר הטלפון, הייתי איננו מוצאת את אותן המילים, אך מספקת בה מבט השייך גמל תמימה. בסופו של דבר מצליחה למלמל פריט בדבר ככה שזה יום שלם מטורף ובכלל לא מקיים דיברתי אך הדלקתי ואחרי שבודק ורואה שאני בסכום וכל זה אזרחית בסדר, הוא משחרר אותך ומבקש ממני לשמור על גבי עצמי. חושבת על הוא למעשה שדבר זה מאוד מה שביקשתי מכולם ביומיים האחרונים- לשמור אודות עצמם. כדי אינן להתפתות, מכניסה הטלפון לתא כפפות (צריך לעיין לזה תא טלפון! מתערבת שלאף מיהו אסור שבו כפפות) . מדליקה הרדיו ושומעת את אותן פרטית, מסבירה מגוון חיוני להרוויח נשימות.

נושמת ומתקשרת (דרך דיבורית) לבת דודתי. הגיבורה שלי. מודה שלה על אודות כולם ומבקשת ממנה לשמור את מברשת השיניים. אי אפשר להבין כמה זמן אזדקק בשבילה מחדש.