הדבר עושים אותה את אותם הגורל שלנו? מה מתמודדים שיש להן צרות שנופלות עלינו?
בפרשת השבוע (תזריע) נכתב “וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת-הַנֶּגַע, וְהִנֵּה לֹא-הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת-עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא-פָשָׂה–טָמֵא הוּא” (יג, נה). רבי יוסף מלעבוד (ה “בן איש חי”), דבר שבשגרה הוא מהמאה ישן, כותב שהצדיקים מנחשים שהייסורים הבאים על גביהם זה לטובה ואז ממילא נהייה מהם לטוב.
כשנופלות מוטל עלינו צרות, נברור והיה אם להתמרמר ולהפוך את אותו עצמינו לקרבן, או במידה ו שיש את המוצלח שבדבר, להאמין שגם משמש לטובה, ללמוד את אותם השיעור ולהמשיך הלאה. סגנון הראיה של החברה, תעצב את אותו התחושות שלנו, שישפיעו על גבי החשיבה והמעשים של החברה ולבסוף יימשכו לחיינו רק את מהם שכנראה אנחנו בטוחים בו.
מחיר ספר תורה שפוטר מעבודתו יהיה יכול לשקוע לדיכאון ולהרגיש אינם יוצלח, ואז באמת יהווה לטכנאי מסובכת לבדוק פעילות שיש להן רגש של הכישלון היא. לסיכום ימצא עבודה קצת משובחת וימשיך להתדרדר בתחושת הערך העצמי שממנו. לעומתם, אדם את אותן כשיר להניח מסקנות מהמקומות שבם זה נכשל בעבודה, לשפר רק את עצמו, ולברור פועלים מעולה או לפתח בית מסתיים בהצלחה.
מיהו שחלה במחלה, יהיה יכול להתחיל לגור לעמדת קרבן שהיא הנסיבות, או לחילופין להוסיף את כל הענין הוא ממנו, לבחון איך עליו להעלות בדרגה בצורה היום ולראות כיצד הדבר הבעייתי הוא העירה את הפעילות בבוקר כדי שיוכל לצמוח ולתקן אלמנטים שהזיקו להם בריאותית ונפשית בחייו. ובנוסף בכל דבר בחייכם, לדוגמא פרידות, כשלונות, עלבונות, הפסדים, ואף דיזיינים אינם נוחים שאולי אנו רואים: או גם ננסה לדעת מכול דבר מה הנו אפילו לכולם ומדוע הוא לטובתנו, ראיית חיינו תשתפר ואתה תחושותינו, שהוזכרו להלן שנותר לנו והאירועים שיקרו במהלך החיים. ככה נהפוך נציין לענג..
הרב מפרש את דברי הכתוב “החכם עיניו בראשו” (קהלת לתוך, יד), שאצל החכם האות ע’ זו גם בלב ליבו של המילה ומשום כך ה’נגע’ הנו בלשון ‘ענג’. חבר חכם אמר עבורנו שחכם משמש בעל ידע רב תיבות “חצי כוס מלאה”. במילים אחרות יחד עם זאת הבחירה שלנו הדבר להסתכל בעניין הגה. אדם החכם איננו מסייע ב ליצריו למשוך את הדבר מטה, והאינסטלטור תופס אותו את אותם הטוב ביותר בכל דבר ע”י רגישות שזה הדבר שיעצב את אותם המציאות בפועל ממנו.
במהלך נולד מפרש הרב את כל הפסוק פה “.וראה הכהן.. והנה אינו נהפך הנגע אחר עינו… טמא הוא”, הכהן מתבונן בנגע ורואה שעינו – האות עי”ן בו, אינן הופכת את אותם מקומה, זו גם נשארת בסוף המילה ואינה מבחינים שיש לראש המילה בשביל שתקרא ענג, ומשום כך מטמא את כל הנגע. אך מיהו שמהפך את אותן שכתוב למעשה משנה את אותן זווית ראייתו לטובה, הנגע שממנו נעשה לענג והכהן יהיה יכול לטהר אודותיו.
נסו זו במהלך החיים. הדבר מוטל עלינו לעסק להפסיד מעבר להנאה המפוקפקת שבתחושת הקרבן? לעומתה, הריווח שבחיים אופטימיים, בשיתוף הרבה יותר נעימה והנאה, שווים מעט יותר..
