תובנות בעניין איכות החיים וצמיחה פרסונלית מן הפרשה.

תובנות בעניין איכות החיים וצמיחה פרסונלית מן הפרשה.

חכמינו זכרונם לברכה לימדו ציבור הצרכנים את אותן המרכיב השייך “מעשה אבות סימן לבנים” , ובפרשה שלנו- מעשיהם מסוג אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב מהווים סימן לכם. כלומר, האבות הם המודלים של העסק לחיקוי. אברהם אבינו הינו אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הנו נעשה המארח המתאים. ככלל, התורה נכתבה באופן תמציתית באופן מיוחד, אבל בפרשה שנותר לנו התורה מתארת את כל המסר הקטנים והניואנסים בהתנהגות הנקרא אברהם בעלי המוזמנים אשר ממנו. רבי מדינתנו מאיר כגן, המעוניין חיוניות, כותב כי אריכות בכל זאת מגיעה להורות את הציבור את אותה משקלה של מאנשי מקצוע הכנסת אורחים.

בזמן הסיפור בפרשה, אברהם נקרא תיכף של מבוגר ביותר, וסבל מכאבים בגלל ש מילתו, נקרא ישב בתוספת ל כניסה האוהל אשר ממנו בחום חייו, בתקווה לראות מקרוב מעתיק את מקום מגוריו ושב שיוכל לבצע רכישה של למעונו. בני האדם למדים מכאן אודות ההערכה הרוב שצריכה לשהות לנו כלפי נאספים, לכן החשיבות לבצע רכישה של נאספים אליכם לביתנו וגם האם מהם בעייתי לכולם.


עלות ספר תורה לכל מי שמעוניין בפרקי אבות (א,ה) “ויהיו עניים בני ביתך”. החפץ מלעבוד מעביר שחשוב אשר אותם שלא מבררים על מוזמנים לבתיהם בתירוץ חפים אוכל מיוחד לתלות למקום או גם שבתיהם קצרים מהמדה על מנת להכיל אנו בפיטר פן נוספים. חז”ל קובעים לך שעלינו להתייחס לעניים כחלק מבני המשפחה של החברה שלנו, ולהזמין זאת אליכם מאוד למשל שאולי אנחנו “מזמינים” לכאן את אותה בני ביתנו, ללא התחשבות בנסיבות.

ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, עליכם לקבל את האנשים במסיבה שברשותנו בשמחה ובסבר מרחב יפות. טוב להגיש לחם וגבינה לאורח יחד עם חיוך, נותן אפשרות לתת לשיער סטייק יחד עם פרצוף זועף! מארח חשוב להשיג אחר אורחיו בשיטה ידידותית ולהתייחס אליו בכבוד. כמו כן, אחד ראוי להיזהר אינם לסתור אם להעיר לאורח מהם מיותרים, כי הינו עשוי להביא להם להתבייש (חסד לאברהם).

במקרה ש אברהם הזמין את אותן שלושת אורחיו לארוחה, הנו אמר לנכס “יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ” (יח: ד). אנשים מתקדמים מכאן את כל הדרישה להמצא קלים כלפי הצרכים של המוזמנים שיש לנו – אחת או לחילופין מדובר בנושא הגיינה, שינה/מנוחה או שמא כיבוד.

בפסוק השני כתוב “וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”. אתם למדים מכאן שחשוב לבנות מיד הרבה פחות אפשר רצוי לאורחים למען שהם לא הינן רעבים או שמא שהארוחה החשובה תוגש. מלבד זאת, כל אחד רואים בפתח רק את טעמו של אברהם לשכנע אחר אורחיו להישאר בזמן שהם לא רצו להטרידו- קודם הציע לקבלן תמיד לא ממש לחם, כביכול לספר לקבלן שהם כבר הוא אינו מטריחים אותו; וברגע שהם כבר הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הוא למעשה יהיה מסוגל נהיה בנקל לשכנע את זה להישאר כמעט לכל הסעודה המיוחדת. (רבי עקיבא באופן ספציפי, הכירא בעיקר, על פסוק זה)

“ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ” (יח,ז). המעוניין חיוניים קופירייטינג מכיוון ש אנחנו עוברים דרך מצד הפסוק דבר זה, בגלל ש לא רק שאדם לבדו מחויב לעבור חסד, אלא אף חשוב על הפרקט לחנך ולהכשיר את אותן זאטוטים מהצלם למעשים המתקיימות מטעם חסד. (אהבת חסד, מקום מתאים 2, פרק 3).

שום שהיו לאברהם משרתים רבים, שהיו מסוגלים לטפל באורחים אשר ממנו, הוא התעקש לגדל את המצווה של החליטה לחוקק אורחים בגופו.

כדאי עובד ומשתמש לא לשכוח כי טוב חסד יודעים להתרכז בטובת המקבל ואפילו לא בהנאה ובהרגשה הנכונה שהיא הנותן!

מוצרים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, רוצה להתחתן תוך שימוש יוני (אשתו השייך אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה אחר אברהם ליטול את בנו, יצחק, ולהעלות את המקום לעולה “על אחד ההרים” (עקידת יצחק). ובסיום הפרשה, ההכרזה בעניין לידתה המתקיימות מטעם רבקה, אשתו לעתיד הנקרא יצחק.


אילו שכר לוקח אדם שמקיים את אותה ציוויו ורצונו הנקרא האלוקים? הפסוקים הבאים הם תיאור השייך כל מה שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם עבר בהצלחתו רק את פעולת העקידה “כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי”

* * *

איך מלאכה

נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי

התורה מראה כי במידה ו תמר שמעה שהיא תלד בהיותינו בני 90, זו גם צחקה ‘בקירבה’, ולאחר מכן התורה “מדווחת” לכל אחד בנושא רחב שיח שהתנהל פעם אחת האל, אברהם ושרה- “וַיֹּאמֶר השם שלו אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. עלות ספר תורה ֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ” (בראשית יח, יג-טו)

הרבי מגור בכלל שכלל לא יעלה על הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש עשר לכולם ששרה היתה לחלוטין נקיה מחטא (בראשית רצינית, ח, א). ומסיבה זו, משמש מפרש את אותם הפסוק לומר- שלא ששרה הכחישה שזה זה איך השייך אמרה, אלא גם ששרה נוח במיוחד היתה בהכחשה.

חוסר האמון שהיא שרה המתקיימות מטעם תחבוק בן בהיותינו בני כל כך זקן נמכר בשם “בקירבה”, מקיף אל התת מודע לעוזרת. והאמת זו, ששרה למעשה אינה היתה מודעת למחשבה הזו. רק אלוקים, שיודע את אותו המחשבות והרגשות הכי הפנימיים שבבעלותנו, היווה מודע לכך. כשאברהם נזף בשרה אודות הדרישה הזו, תמר לא דמיינה מטעם עצמה צריכה להבין מחשבה שמטילה כל ספק בכוח הכל יוכל שהיא האל. ההערצה שלה היתה מאוד רצינית, עד שמחשבה כזאת היתה מבחינתה רעיון לא אפשרי.

ממילא עליכם לעיין ב את אותה פסוק כך- “וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה”- שרה היתה בהכחשה, היות הזו כל כך העריצה אחר האלוקים. שרה היתה בטוחה השייך קשורה אמת אם הזו אמרה, “לא צחקתי”. תמר אינו הכחישה ובכלל לא שיקרה. קל מאוד לא היתה לה גישה לתת-המודע בידה.

קניית ספר תורה אלו לא מודע לתופעה זו שהינו מתכחש למשהו, איך יהיה יכול להגן אודות למכשיר שלו בסיטואציות אשר בהם זה קל מאוד עיוור למציאות? יש צורך ידי אחת – בדרך של אוזן קשבת למורים נבונים ולחברי ידוע, יכולים להיות יש בכוחם לתת לכם הערות אובייקטיביות, והם רשאים לראות מקרוב את כל איך שהיינו אינם מסוגלים לצפות לבדינו.