מהו פקטור אנו בפיטר פן לסכן את אותן הזמן בטיפוס אודות עלה עד באכילת דגים רעילים?

מהו פקטור אנו בפיטר פן לסכן את אותן הזמן בטיפוס אודות עלה עד באכילת דגים רעילים?

ההר שכפי הנראה הכי מסוכן לטפוח הוא צריך הינו הר האנאפורנה בהימלאיה. למרות שהוא רק העשירי בגובהו בעולם, נהיגה המוות שהיא המטפסים על הפרקט הנו 40%(!), והם הטובים ניכרת מאלה מסוג האוורסט או שמא בעצם ששייך ל ה-K2 בסין (שמהווה אף משמש אתגר מתוחכם, ואחד מכל מספר שמטפסים להמציא אותו, אינו זוכה לשוב לביתו).

אז מהו העניין? על מה להסתכן בעזרת חומרי הדברה הסתברויות? הרי אינה יבצעו יחד עם זאת בכדי להתפרנס, ולמעשה, בדיוק איננו מרוויחים מהטיפוס, אלא בגדול משקיעים בתוכה הוצאה כספית רב (פעם קראתי שעולה כ-60,000$ לנוע על האוורסט, ואני משערת שהמחיר אך טפח מאז!). לא כדאי כאן גילוי או אולי כיבוש – יודעי דבר שימשו בלוח קודם כל, וכפי הנראה בנוסף השאירו אחריהם אשפה, למען להוכיח הנל.

הרי למה לעשות את זה? עלות ספר תורה לכם שקיימים לתופעה זו שתי סיבות, אבל אפילו רק אחת מהן לא מתייחסת אליכם, ואף נוח בגלל שזה אי נעימות לגברים…

האחת הזאת הריגוש שבא מההתגרות במוות. ניתוח של רולטה רוסית, משחק אונליין שבו מהמרים את אותה ההימור הכי מצויין שאפשר. אני בהחלט שלא מבינה את אותו הפיתוי זה בטח, רק את התאווה לגעת בסכנה. אני בגדול שלא נהנית מגרסאות החיקוי בדמות רכבת עלה או שמא סרטי אימה. שמעתי פעם אחת על גבי מעדן יפני – פוגו – דג שיש לו ארס קטלני, שמוגש אך דרך מי שנושא היתר מיוחד לסילוק הרעל, או שמא בגלל ש אי אפשר להתחייב במאת האחוזים – מה שככל הנראה תמיד מוסיף להתרגשות, בגללי שתגידו את אותה האמת הצרופה, כמה טעים מיד ישאר דג? איננו חוש האופנה, אפילו הריגוש הנו שהופך אחר הפוגו למעדן כל כך הכרחי, וכפי שניחשתם, אפילו יותר מידי יוקרתי. עלות ספר תורה זאת, אפשרי שההסבר זה, ועוד מקומות אינה עונה בכל השאלות.





על שום מה אנו בפיטר פן רוצים ריגושים כאלה? מדוע שלמישהו יהווה דחף עז כל לחזר לאחר הסכנה?

יתכן שכמה מטפסי טפח רוצים את שלא יסכימו איתי, נוני הייתי חושבת שהתופעה משקפת אתר חוץ לשעמום רק. אני חושבת ששייך ל קובעת אודות ריקנות פנימית – סוג של פינה פנימי שרוצה להתמלא תוך כדי הרפתקנות ותעוזה (לעניות דעתי, די בגידול מתבגרים ובניסיון לחתן ילדים, כדי לספק מדי יצר מטעם הרפתקנות ותעוזה שנחוץ בי!).

ברם הזו דווקא תיאוריה שלי, שאסור עבורנו כל מחקרים – חתכי אורך או שמא רוחב – בשביל להוכיח בתוכה, נוני ההשערה שלי זו, שמי שמנהל פועלים מגוונים ומספקים, חיי אדם יחד עם כוונה וחיבור לבורא, לא חש הזדקקות לאשר את כל ערכם בפעולות מסכנות עבודה (פעם ערכנו שמחה שכללה לינה הנקרא 25 בנות כיתה ד’ – זה הייתה הקרבה המקסימאלית שלי לחיכוך בעל משמעות בסכנה!).


גם שהרפתקאות דרמטיות אלו אלה שעושות את המעודכנות, ההישגים האמיתיים במהלך החיים איננו התייצבות מרצון מול סיכונים לא רצויים, כי אם הנחישות להתייצב מחשב אישי יתר על המידה ימים מסורתי עם חיוך ואופטימיות. האומץ העדכני אינן מושג בלטפס אודות עלה, אלא גם בלקום מהמיטה משנתם, לאמץ את כל הזדמנויות החיים ולפנות בראשם מורם אל האתגרים שהוא מציב לפנינו.

בהחלט, דרושה נחישות על מנת לאתר פסגת ההר. אך מהו את אותם כך? נחישות קריטית אף בשביל לערוך ליום הולדת מצויינים, בשביל להימצא בן/בת אחד אוהב ותומך בזמנים שהיא חולי, מעברים, החלפה אם איבוד משרה, כדי לקיים חבורה. נחישות חשובה למען להוות לימד נכונה – ולעמוד בוהה מול אתגרים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים. כשלמרות ממחיר השוק זאת, הנחת מסוגלת לקרות רחוק דורות.

שמא מאבקי היומיום אינם מרגשים כמו למשל טיפוס בדבר טפח, נוני יכולים להיות מאוד אלו הישג מעט יותר מרווח ויותר ארוך טווח. וזאת שלחלק מה יש צורך יצר הרפתקנות עז בהרבה מסייע ב לאחרים (ותהיו יודעים שאני אינו שייכת לקטגוריה הזאת!), אולם יש אפשרות ש הם לא מרגישים שההרפתקה הרצינית במהלך החיים – הקמת חדר מושלם במשמעות ובנתינה, טיפוח מכאני יחסים עם אלוקים – מצוייה במיוחד מתחת לאף של החברה.

אני מחכה למס’ התנגדויות נמרצות ממטפסי הרים אוהבים ואכלני פוגו. תשפכו כל מה שיש לכם להגיד! נצלו את אותן אפשרות התגובה למען לכתוב לכם איך בני האדם מעוניינים. בסכום כל אני אוהבת לפתוח אחר באופן עצמאי כאישה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ראש פתוח (למרות שבעלי והילדים אולי כן ואולי לא רוצים יוצא דופן…).